האתרוג-פרי עץ הדעת..

תיאור הצמח: אתרוג הוא עץ קטן בעל קוצים קצרים. עליו מוארכים ומשוננים כמשור. הפרחים ערוכים במכבדים וצבעם לבן. הפרי דמוי-ביצה או מוארך. בעל פטמה בקצהו, צבעו צהוב-לימון. הקליפה החיצונית חלקה או מחוספסת וכשהיא מבשילה היא מדיפה ריח נעים. ציפת הפרי חמוצה. הפרי נמנה על ארבעת המינים שמברכים עליהם בחג הסוכות.
מקורות ופולקלור: מוצאו בהודו-סין, משם עבר למצרים ולארץ-ישראל. בתנ"ך הוא נזכר כ"פרי עץ הדר" (ויקרא כ"ג, מ') והירושלמי מפרש: "עץ שפריו הדר ועצו הדר" (סוכה, ג', ה').בהודו נחשב האתרוג כפרי קדוש. תיאופרסטוס (370-285 לפנה"ס) מציין שכשמניחים את האתרוג בין הבגדים הוא מרחיק עש ופליניוס (79-23 לספירה) כותב שיין שהשרו בו פירות וזרעים של אתרוג מטהר את הפה ופועל נגד רעל.אבותינו האמינו כי האתרוג מרבה את הזרע ויפה לנשים מעוברות וכן סברו כי אשה הרה האוכלת את פיטם האתרוג יולדת בן זכר.
רפואה עממית: אסף הרופא מציין שגרעיני האתרוג מועילים לכאבי כליות ושמן שהופק מהקליפה יפה לכאבי אוזניים.הרופא היהודי ממצרים יצחק בן שלמה (מת בשנת 932) כותב שמיץ אתרוגים משקיט את דלקת המרה, מחזק את הבטן ומעורר תיאבון.הרב צהלון (1693-1630) משבח קליפות אתרוג מסוכרות כמאכל המוסיף תיאבון, עוזר לעיכול ומוסיף כוח לבטן ולכבד.טוביה הרופא מציין שפריו יפה לכל חולי, משמח את הלב, מזין את הגוף ומרווה את הצמא למים.והרמב"ם ממליץ על האתרוג כתרופה לעקיצות ונשיכות של בעלי חיים ומוסיף שמשקה מעליו יועיל ויבריא החולה החלוש.
רצ''ב קטע ממאמרו של ד''ר גבעון:"ממחקר שנערך בשנים האחרונות מתברר כי יהודי אתיופיה נהגו לצחצח את שיניהם בענפים של עצי אתרוג, לאחר שחשפו את סיביהם הפנימיים. עצי האתרוג באתיופיה מכילים חומרים שונים, ביניהם פחמימן בשם Terpene, אשר יחד עם מגנזיום יוצר חומר משולב רב השפעה בשם MTC. הוכח כי לחלק מחומרים אלה פוטנציאל לעיכוב התרבות תאי סרטן, חיידקים ופטריות, שהשילוב ביניהם יוצר ככל הנראה אפקט משולב לפעילות אנטי דלקתית, ואפקט חיטוי יעיל ביותר, גם במינונים נמוכים.
מחלות החניכיים השונות, בשלביהן המתקדמים, גורמות לדימומים, כיבים, כאבים וזיהומים קשים, ובשלב מסוים אף נדרש ניתוח בו חושפים את החניכיים ומקציעים את השורשים ליצירת שטח מגע יעיל יותר בין רקמת החניכיים והשן.
הדלקת החריפה לא נגרמת בגין פעילות החיידקים באופן ישיר, אלא בעיקר בהשפעת פעילותו של אנזים מסוים המופרש על ידי הגוף, שמטרתו מלחמה בחיידקים.
ה MTC הנמצא בפרי האתרוג, בענפיו ובעליו, פועל ככל הנראה כחומר מחטא המעודד את יצירת נימיות הדם במקומות שנפגעו, ואף בונה מחדש את חומר השן שנהרס."
פריון-נקוי כבד-פגמנטציה-הבהרה-חיסון-אנטיביוטיקה

צמחי מרפא המטפלים בתולעי מעיים-מרפא הבושם

צמחי מרפא המטפלים טבעי בתולעי מעיים-תולעים


אבטיח הפקועה , כלמנתה אפורה ,מלוח קיפח ,קרצף מברך
אזוב מצוי , כרוב שחור , מרביון מצוי , שום גבוה
געדה מצויה ,כתלה חריפה, מרור הגינות , שיזף מצוית
זית אירופי ,ללינית מעבה ,נענה משובלת , שקד מצוי
זקום מצרי , לענת המדבר ,פשתה שעירה ,תרמוס ההרים
חמעה ורדה ,.לענת יהודה , קזוח עקום
חמציץ נטוי ,לענה שיחנית ,קיקיון מצוי
חרחבינה מכחילה ,לשון הפר הסמורה,קצח הגנה
מרפא הבושם
http://www.simple-natural.net/

שבר לבן -חרמל צמח מרפא

שבר לבן -חרמל צמח מרפא
חרמל/חרג`ל - שורש לבן

הוא משמש עד היום אצל הבדווים כסממן חשוב לגרימת הפלות, לנערות שהרו מחוץ למסגרת הנישואין. רבים הם שימושיו ברפואה העממית, נביא כאן רק את החשובים והמנוסים שבהם. הוא משמש כתרופה לטיפול בכאבי פרקים, בחולשה כללית, בכאבי שיניים, בפצעים ומורסות (פרונקלים), במחלות עור, בטחורים ובדלקות עיניים. הוא טוב גם לחיזוק שורשי השיער.
ממלאים צנצנת זכוכית, עד חציה, בשמן-זית, דוחסים פנימה עלים וגבעולים של שבר - בכמות שתעלה את מפלס השמן עד לצוואר הצנצנת. סוגרים במכסה, ומניחים את הצנצנת בשמש כשבוע ימים. השמן משמש בדרך של מריחה ועיסוי נגד כאבי גב ופרקים, ובדרך של עיסוי גם לחיזוק שורשי השיער.
כאבי שיניים: כותשים 5-10 זרעים, ומניחים את החומר הכתוש על השן הכואבת.
פצעים ומורסות: מטגנים עלים או זרעים של שבר בשמן-זית, טובלים תחבושת בד בשמן, ומניחים את התחבושת על פצעים פתוחים או על מורסות.
לטחורים: מועכים עלי שבר לבן, מערבבים אותם עם מעט שמן-זית ומניחים על הפצעים.
למחלות עור: מבשלים 100 גר` עלים וגבעולים של שבר בליטר מים כחצי שעה. מסננים את המרתח ושופכים אותו לתוך אמבט מלא מים חמים. יש לשהות באמבט כמחצית השעה.
(חרמל/חרג'ל – .Peganum Harmala L)
צמח רב-שנתי ממשפחת הזוגניים, שגובהו 30-50 ס"מ. הוא גדל בעיקר באזורים המדבריים של הארץ. הצמח מעדיף לגדול באזורים עשירים בחנקן, ולכן הוא מאכלס אשפתות וחניוני עזים וכבשים. גבעוליו זקופים, מסועפים ומעוצים בבסיסם. עליו גזורים לאונות דקות, סרגליות. כל חלקי הצמח מדיפים ריח חריף אופייני. הפריחה בחודשים מרס-אפריל. הפרחים יושבים בחיקי-העלים שבראשי הענפים, וצבעם לבן-צהוב. הפרי הוא הלקט כדורי מרובה-זרעים, הנפתח לאורך 3 קשוות. מועד האיסוף: כל ימות השנה.
השם שברא מופיע בפירוש שנותנת הגמרא לפתילת-המדבר (שבת כ'). הערוך מפרש שם כי "זרעו מן סממנים הוא וחם ביותר ושותה אותו מי שיש לו צינה ושמו בערבי חרמל". בשל ריחו העז והמיוחד, הוא נחשב אצל עדות ישראל המזרחיות ואצל ערביי הארץ כצמח המרחיק שדים ורוחות, בדומה לפיגם המצוי.
הוא משמש עד היום אצל הבדווים כסממן חשוב לגרימת הפלות, לנערות שהרו מחוץ למסגרת הנישואין. רבים הם שימושיו ברפואה העממית, נביא כאן רק את החשובים והמנוסים שבהם. הוא משמש כתרופה לטיפול בכאבי פרקים, בחולשה כללית, בכאבי שיניים, בפצעים ומורסות (פרונקלים), במחלות עור, בטחורים ובדלקות עיניים. הוא טוב גם לחיזוק שורשי השיער.
ממלאים צנצנת זכוכית, עד חציה, בשמן-זית, דוחסים פנימה עלים וגבעולים של שבר - בכמות שתעלה את מפלס השמן עד לצוואר הצנצנת. סוגרים במכסה, ומניחים את הצנצנת בשמש כשבוע ימים. השמן משמש בדרך של מריחה ועיסוי נגד כאבי גב ופרקים, ובדרך של עיסוי גם לחיזוק שורשי השיער.
כאבי שיניים: כותשים 5-10 זרעים, ומניחים את החומר הכתוש על השן הכואבת.
פצעים ומורסות: מטגנים עלים או זרעים של שבר בשמן-זית, טובלים תחבושת בד בשמן, ומניחים את התחבושת על פצעים פתוחים או על מורסות.
לטחורים: מועכים עלי שבר לבן, מערבבים אותם עם מעט שמן-זית ומניחים על הפצעים.
למחלות עור: מבשלים 100 גר' עלים וגבעולים של שבר בליטר מים כחצי שעה. מסננים את המרתח ושופכים אותו לתוך אמבט מלא מים חמים. יש לשהות באמבט כמחצית השעה.
מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל"
מאת: נסים קריספיל
שַבָּר לבן
יהודי תימן כינו את הבר בשם חרמל. בו השתמשו למטרות רפואיות אלו
1.במקרה שיש נפיחות בכבד היו נוטלים חרמל, מרתיחים אותו ושותים מספר פעמים עד שמתרפא. (יחיא אקצ'ע)
2.כשיש כאב בארכובות, היו כותשים אותו, מערבבים עם חמאת בקר, מחממים אותם ביחד ושמים אותם בתוך תחבושת בעודו חם שבע פעמים, וזה מועיל ומרפא. (יחיא אקצ'ע)
3.לשיכוך כאבי שינים היו כותשים זרעים, מניחים על השן הכואבת ומהדקים אותו בפיהם
שבר לבן Peganum harmala
משפחה: זוגניים
אזור תפוצה: בעיקר סהרו ערבי ואירנו טורני.עם חדירות למעזבות גם באזורים אחרים.
שם ערבי: חרמילאן, חרמל, חרג’ל
מקור השם: השם העברי של הסוג בא מהתלמוד. השם המדעי של המין לקוח משמו הערבי.וזה משמר, כנראה, את השם האשורי העתיק של מין זה. שם הסוג בלטינית בא לציין את העובדה, שהצמח דומה לפיגם.

פולקלור בלבנון נחשב צמח זה כסמל העוני. בגלל ריחו החזק נחשב בארץ כצמח היעיל בגירוש שדים ורוחות. בתלמוד קוראים בטעות לפתילת המדבר בשם שבר.

שימושים ברפואה העממית זהו צמח נפוץ מאוד ברפואה העממית, המייחסת לו תכונות מופלאות: בזרעים יש חומרים נרקוטיים הגורמים להזיות, דבר שהיה ידוע כבר במזרח העתיק. במזרח התיכון כולו וגם בהודו, שימש צמח זה כסם אהבה"המסטול אמור להתייחם ביתר קלות."ואם זה עובד עם העיזים מדוע שלא יעבוד גם על האדם?".
כמו כן משמשים הזרעים כתרופה למחלות עצבים, לשיכוך כאבים, נגד תולעים, חומר הגורם להפלה, נגד נזלת, נגד כאבי שיניים וכאבי שרירים, ולגרימת השתנה אצל גמלים.
השימוש הוא בזרעים "שאוכלים אותם במינון נמוך", או בתה, או הרחת האדים של השורש או של הזרעים. כמו כן משמש השבר כתרופה למחלות טחול, לטיפול בכאבי שיניים, ריפוי פרונקלים "מורסות", מחלות עור, טחורים ומחלות עיניים. השבר ידוע כמחזק שורשי השיער.

שימוש ברפואה הקונבנציונלית המחקר המודרני גילה, שהחומרים הפעילים בצמח זה הם אלקלואידים הנמצאים בזרעים,והם: הרמלין, הרמין, פגנין, הרמלול.
האלקלואיד הרמלין נבדק לאחרונה במעבדות, ונמצא כחומר שעשוי לשמש כתרופה למחלות מוח ועצבים.
במלחמת העולם השנייה השתמשו הנאצים באלקלואיד הרמין כ’סם אמת’, שכן זהו חומר נרקוטי המוריד את סף ההכרה ומקל על תיחקור השבויים. להרמין יש השפעה מקילה על העוויתות של מחלת פרקינסון, ויש אומרים שגם פעילות אנטי סרטנית במקרים מסוימים.
במינון נמוך יש לאלקלואידים הללו השפעה מרגיעה על מערכת העצבים, ואילו במינון גבוה הם מדכאים את מערכת העצבים המרכזית. מלבד האלקלואידים יש בצמח גם טאנינים. חומרים אלו הם רעילים, ומלבד גרימת הזיות, הם גם יכולים לגרום לסימני הרעלה כמו התכווצויות ושיתוק.

שימושים אחרים מהזרעים הפיקו בעבר צבע "אדום תורכי", ששימש לצביעת תרבושים ושטיחים. השבר עמיד לרעייה בגלל חומרי הרעל שבו, והעיזים אינן נוגעות בו. הגבעולים היבשים נאכלים
על צמחי מרפא

צמח מרפא גינקו בילובה - משמש למצבים בהם יורדת זרימת הדם למוח: ירידה בזיכרון והריכוז,

צמח מרפא גינקו בילובה - משמש למצבים בהם יורדת זרימת הדם למוח: ירידה בזיכרון והריכוז, סחרחורת, כאבי ראש, דיכאון -Ginkgo biloba,
גינקו בילובה


Ginkgo biloba
גינקו בילובה הוא עץ המשתייך למשפחת ה- Ginkgoaceae, והוא הסוג והמין היחיד ששרד במשפחה זו. גינקו הוא העץ העתיק ביותר בעולם, היחיד ששרד מתקופות גיאולוגיות קדומות. מוצאו מסין. הוא יכול להגיע לגובה של 40 מ' וקוטר הגזע שלו מגיע ל-2.5 מ'.
גינקו הוא עץ נשיר, דו-ביתי, שצמיחתו איטית. הוא מתחיל לפרוח ולתת פירות בגיל 40 שנה ומעלה. הפרי שלו קטן, צהוב וחלקלק. הזרע בשרני וגדול, צבעו כסוף והוא ראוי למאכל. זרעים קלויים נמכרים בסין כפיצוחים ונחשבים למעדן. שם העץ בסינית: Bai guo ye, מתייחס לזרע ומשמעותו "אגוז הכסף".
גינקו הוא עץ ייחודי מבחינה בוטנית, ובוטנאים באירופה ואמריקה הכירו אותו והתחילו לגדל אותו לפני מאות שנים. ניתן למצוא בארצות שונות באירופה ובאמריקה עצים גדולים בני 300 שנה ויותר. העץ עמיד ומסתגל לתנאי אקלים שונים. היום מרבים לגדל אותו בארצות רבות והוא מצליח לגדול, לפרוח ולתת פירות. הוא עמיד גם לזיהום אוויר ולכן נוטעים אותו בימינו כעץ רחוב בערים הגדולות והמזוהמות בעולם.
הסינים נוהגים להשתמש בחלקים שונים של העץ: זרעים, עלים, פירות וקליפת הגזע. במערב הפירות נחשבים רעילים והשימוש המקובל הוא בעלים. מחקרים רבים נערכו ב-35 השנים האחרונות, וגינקו, שהיה נערץ בסין ונחשב לעץ קדוש, הפך לתכשיר מבוקש מאד במערב.
המרכיבים הפעילים
משתייכים לשתי קבוצות עיקריות: פלבונואידים (שמגיעים לריכוז מכסימלי בסתיו, לפני השלכת) וטרפנים, המכונים גינקולידים והם ייחודיים לגינקו.
צמח זה מזרים דם, משפר זרימת דם בעורקים הכליליים מכיל חומרים אנטי אוקסידנטים חזקים, בעל טעם מריר ומכאן משפיע על הכבד. הוא מחזק את המוח ומערכת העצבים ומטפל בדכאון. משתמשים בצמח זה בבעיות סרקולציה בעיקר אצל חולים גריאטרים, סניליות.
התוויותעיקריות: אלצהיימר, זיכרון לקוי, שבץ מוחי (החלמה ומניעה).

משניות: גיל מבוגר (תמיכה), דיכאון, חולשת מערכת העצבים, טנטון, טרשת עורקים (מניעה וטיפול), כושר ריכוז לקוי, יתר קרישות הדם, כפיון (אפילפסיה), ליקויים באספקת הדם ההיקפית, ניוון רשתית העין, סחרחורות (ורטיגו), שיטיון (דמנסיה).
מחקרים

קיימים דיווחים לפיהם ה–Ginkgolides שהצמח מכיל מעכבים אגריגציה (צימוד) של טסיות דם1. אותם גינקולידים הם אנטגוניסטים ספציפיים ל- PAF- platelet aggregation factor. הם מעכבים קשירת PAF לרצפטור שלו על פני הממברנה של טסיות הדם ובכך מעכבים את שחרורו. גינקולידים מבודדים הראו עיכוב ספציפי של קישור PAF לרצפטור שלו על פני טסיות הדם, כמו גם עיכוב האגרגציה של הטסיות עצמן. הצמח נמצא גם כתומך במערכת העצבים וכיעיל לטיפול בתסמיני דיכאון.2 ממקורות נוספים ניתן להסיק שהפלבנואידים אשר מוצו מן הצמח משמשים לשיפור זרימת הדם במוח.
ניסויים שנערכו עם תמציות של גינקו בחולים גריאטריים הראו שיפור ביכולת המנטליתכאשר זו הייתה פגועה.4
במחקר, שפורסם ב-2006 במגזין European Journal of Neurology 1, השתתפו 60 חולים בני 50 עד 80 הסובלים מדמנציה (שיטיון) קלה עד בינונית. החולים חולקו ל-3 קבוצות. קבוצה אחת קיבלה תמצית גינקו בילובה במינון של 160 מ"ג ליום. קבוצה אחרת קיבלה את תרופת המרשם דונפזיל והקבוצה השלישית היתה קבוצת ביקורת וקיבלה תרופת דמה (פלצבו). במחקר נבדקה יעילות צמח הגינקו בילובה בטיפול באלצהיימר בהשוואה לטיפול בחומר דונפזיל (Donepezil) הנמצא בתרופות ממוריט ואריספט המשמשות לטיפול בחולי אלצהיימר. המחקר נמשך 24 שבועות. בסופו נבדקו החולים בשלושה מבחנים המקובלים להערכת התפקוד הקוגניטיבי ומצבם של חולי אלצהיימר. קבוצת החולים שנטלו גינקו בילובה וקבוצת נוטלי תרופת המרשם הראו שיפור באופן מובהק לעומת התוצאות שהשיגה קבוצת הביקורת שנטלו פלצבו. במבחן מיני-מנטל לאבחון אלצהיימר וכן במדד קליני כללי (CGI) המצביע על שיפור או הידרדרות במצב הקוגניטיבי, נרשם שיפור קל בשתי הקבוצות בהשוואה לקבוצה שהשתמשה בפלצבו. בשתי הקבוצות ירד הציון ב-0.9 נקודות, דבר המעיד על שיפור, בעוד שבקבוצת הפלצבו הציון עלה בנקודה וחצי.
ניסוי קליני אקראי בתנאי סמיון כפול ומבוקר בפלסבו שנערך בארה"ב (2006) מצא כי תמצית תקנית של הצמח (EGb 761) במינון של 240 מ"ג ליום למשך 4 שבועות ב-22 חוליטרשת נפוצה הקלה במידה מסוימת על פרמטרים תפקודיים כגון עייפות.
ניסוי קליני שנערך בסין (2006) על 109 חולי סכיזופרניה מצא כי תמצית תקנית של הצמח שיפרה את התפקוד החיסוני הפריפריאלי שנמצא במצב ירוד בקרב החולים לפני הטיפול.
לסיכום
Adaptogen - מחזק, עוזר לגוף להסתגל לשינויים, משפר את איכות החיים
וההרגשה הכללית
Anticoagulant - נוגד קרישה
Antidepressant - נוגד דיכאון
Antioxidant- אנטיאוקסידנט חזק
מגביר פעילות תאי עצב במוח
מגן על קרומי תאים, כולל במוח
Stimulant - ממריץ זרימת דם, מעורר
Nervine - משפיע על מערכת העצבים ומחזק אותה, מקל על חרדה ומת
שימושים רפואיים
השפעה חיובית על מערכת הדם וכלי הדם, שיפור זרימת דם, מקל על בעיות ורידים- לכן הוא חשוב מאוד לסכרתיים.
משפר זרימת דם במיוחד למוח. משמש למצבים בהם יורדת זרימת הדם למוח: ירידה בזיכרון והריכוז, סחרחורת, כאבי ראש, דיכאון, עייפות, חוסר אנרגיה, בלבול, חרדה, דאגה, ירידה בתפקוד המיני ,בעיות של סירקולציה בעיקר אצל חולים גריאטריים, סניליות, אלצהיימר.
לילדים הסובלים מבעיות קשב
לשיפור זרימת דם לסובלים מקור בפריפריה- ידיים ורגליים.
מסייע להגנה בפני התקף לב ושבץ.
מסייע גם למניעת צפצופים באוזניים (טיניטוס).
התוויות נגד
אין ליטול עם תרופות נוגדות קרישה כגון קומדין, אספירין, הפרין.
אינו מומלץ עם תרופות משתנות עלול להעלות לחץ דם.

אפשר לומר שהכלך החרמוני הוא הויאגרה הטבעית של ארץ ישראל, אלא שהצמח אינו רק אפרודיזיאק:

צמח מרפא כלך חרמוני , Ferula hermonis

דוד פרלה L.Ac, M.Sc
אפשר לומר שהכלך החרמוני הוא הויאגרה הטבעית של ארץ ישראל, אלא שהצמח אינו רק אפרודיזיאק: מחקרים ראשוניים לבדיקת השפעתו הראו עלייה בספירת הזרע בעקבות השימוש בו ממצאים אלו מאששים את השימוש המסורתי בצמח ברפואה הערבית

שם לטיני: Ferula hermonis
שם עברי: כלך חרמוני
שם ערבי: Shirsh Zallouh

משפחה: סוככיים Umbelliferae \ Apiaceae

תאור בוטני: לסוג כלך משתייכים כ-150 מינים, הגדלים בארצות הים התיכון ועד למרכז אסיה. מיני הכלך הם עשבים רב-שנתיים בעלי שורשים עבים. העלים גדולים, גזורים ומנוצים. שימוש רפואי מסורתי נעשה בכמה מינים של כלך. מינים אחרים שמשו כקטורת. Ferula galbanifula שימש כקטורת ביוון העתיקה. נראה שהחלבנה המוזכרת כמרכיב של הקטורת בבית המקדש היא F. galbanifula. לשרף של הצמח ריח חריף. במקורות שלנו כתוב: אין אדם יכל לעמוד בפני ריחה. מפיקים את השרף מהשורש.
הכלך החרמוני הוא מין אנדמי הגדל על דרדרות אבנים בחרמון, בגובה 2500-2800 מ'. הוא צומח גם בצפון לבנון, וכן בדרום החרמון בשטח הישראלי והסורי. הוא פורח בחודשים מאי-אוגוסט. צבע הפרחים צהוב בהיר.
משמעות השם הערבי היא "שורש שעיר".

חלקי צמח בשימוש: שורש, שנקטף בקיץ.

רפואה מסורתית: נהגו לעשות חתכים בשורש ולאסוף את השרף שנשר. היום משתמשים במיצוי באלכוהול.
הצמח נחשב לסטימולנט, tonic, ובעיקר אפרודיזיאק לגברים ולנשים. רופאים ורוקחים לבנונים מדווחים על הצלחה של 100% בטיפול באין אונות של גברים.1 רועים לבנונים מדווחים על השפעה של הצמח על עדרי צאן: על הגברה של פעילות מינית ושל ילודה.
שימושים נוספים שנעשו בצמח הם ריפוי פצעים ופגעי עור שונים, טיפול בזיהומים אצל בעלי חיים והגברת תנובת החלב אצל פרות.1

מרכיבים
daucane sesquiterpenes: ferutinin2 teferdin3, ferutinol4, tenuferidine5, epoxy-ferutinol benzoate6, ferutinol vanillate7
ויטמינים: A, B1, B2,B6, C, D
מינרלים: ברזל מגנזיום, סלניום, אבץ.

פעילות: אפרודיזיאק, מרפא פצעים, מגביר הפרשת חלב בהנקה, מסייע לחיזוק השרירים.1

פרמקולוגיה: ferutinin ו-tenuferidine הם בעלי פעילות אסטרוגנית. הם דומים בפעילותם ל-di-ethylstilbestrol, שהוא הורמון סינתטי בעל פעילות אסטרוגנית חזקה.1
Ferutinine הראה השפעה על רצפטרים לאסטרדיול בהיפותלאמוס ובהיפופיזה.1 נראה שההיפוזה מגבירה שחרור של ההורמון המצהיב שמאיץ ייצור של טסטוסטרון.8
רבים מערביי ישראל נוהגים להשתמש ב-Zallouh9. אצל חלק מהם נמצאה עליה במספר תאי הזרע ובתנועתיות שלהם לאחר שימוש בצמח במשך חודש עד חודשיים.9 במקרים של מספר נמוך מאד של תאי זרע, או שלא נמצאו תאי זרע בכלל נמצאה עליה נמוכה במספר תאי הזרע.

בטיחות: השימוש המסורתי בצמח והדמיון בינו ובין צמחים המשמשים כתבלין תורמים לדעה המקובלת שהצמח בטוח לשימוש.9 F. hermonis דומה ל-F. galbaniflua שממנו מפיקים את הגלבאנום, שרף שנהגו להשתמש בו כמכייח. הוא גם קרוב מאד בתכונותיו ל-F. asaefetida שמשורשיו מפיקים את התבלין asafetida9.
עדרי צאן ובקר ניזונים מהצמח ולא דווח על רעילות או על תופעות לוואי בלתי רצויות.
רעילות נצפתה במין כלך המצוי, F. communis, הדומה לכלך החרמוני . מומלץ שלא לאסוף את הצמח מהבר אם אין בטוחים בזיהוי שלו.
את תמצית שמן הכלך החרמוני ניתן להזמיןמחב' מרפא הבושם-04-9952122

סאלביה דיבינורום - צמח המכיל חומר מעורר הזיות

סמים והשפעותיהם


סאלביה דיבינורום - צמח המכיל חומר מעורר הזיות

מאת: יפה צוברי
מידענית , הרשות למלחמה בסמים

שם הצמח הוא סאלביה דיבינורום ופירושו בלטינית מרווה אלוהית (המקור הוא מ- – salvare להציל). הצמח הוא ממשפחת המרווה ושמו בעברית מרווה מכחילה. השם ניתן לו על ידי חוקרים מערביים אשר חקרו את הצמח במקומו הטבעי, באזור אואקסקה במקסיקו שם הוא משמש כבר מאות בשנים כצמח פולחני שמיוחסות לו תכונות ריפוי בקרב שבטי האינדיאנים המַצְטֶקִים (על שם הרי מצטקה) באזור האמור. ידועים בעולם כאלף סוגים של מרווה אך סאלביה דיבינורום היא היחידה המכילה חומר פסיכואקטיבי שמעורר הזיות.
לראשונה הגיע החומר לתודעת המערב בשנת 1938 על ידי אנתרופולוגים שחקרו את התרבות באזור. רק ב- 1957 נעשה זיהוי של החומר הפסיכואקטיבי על ידי פרמקולוג שנשלח על ידי חברת התרופות CIBA לחקור את פטריות ההזיה. הוא הצליח להשיג בקושי כמות מספקת של הצמח (האינדיאנים שמרו בסוד את מקומות גידולו ותכונותיו) כדי לזהותו כסוג של מרווה. גורדון ווסון[i] (בוטניקאי וחוקר פטריות בשימושים אתנולוגיים) ואלברט הופמן [ii] (מגלה הלס"ד ומבודד הפסילוסיבין שמצוי בפטריות ההזיה) יצאו ב- 1962 פעם נוספת למשימת הגדרה וחקר של צמח ה"קסמים". הם הצליחו להשיג שיחים פורחים של הצמח למרות שלא הורשו להגיע למקומות הגידול בטבע של הצמח. הצמח זוהה במכון הבוטני של אוניברסיטת הרווארד כסוג חדש של מרווה על ידי קרל אפלינג ואחרים[iii] ומאז החלה בדיקתו וחקירתו ביתר פירוט. נעשו פיתוחים בוטניים וריבוי של הצמח והחלה הפצתו בארצות הברית ובעולם כולו.

[i] Wasson, R.G. (1962). A new Mexican psychotropic drug from the mint family. Botanical Museum Leaflets Harvard University 20: 77-84. http://www.sagewisdom.org/
Wasson, R.G. (1963). Notes on the present status of ololiuhqui and the other
hallucinogens of Mexico. Botanical Museum Leaflets Harvard University 20: 161
-193. http://www.sagewisdom.org/

[ii] Hofmann, A. (1990). “Ride through the Sierra Mazateca in search of the magic plant 'Ska María Pastora'”. In: The Sacred Mushroom Seeker: Essays for R. Gordon Wasson.Edited by T.J. Reidlinger, Portland. OR. pp. 115-127.
http://www.sagewisdom.org/

[iii] Epling, C. & Játiva-M., C. (1962) A New Species of Salvia from Mexico. Botanical
Museum Leaflets, Harvard University 20, 75-76. http://www.sagewisdom.org/

אתנו-בוטניקה
סאלביה דיבינורום הוא אחד מסדרה של צמחי הזייה שמשמשים לריפוי, כישוף (divination) ובהכשרה של רופאי אליל (שַמָּנִים) בקרב האינדיאנים המצטקים, בעיקר. צמחים נוספים משמשים בפעולות אלה כמו פטריות הזיה וזרעים של לפופית (morning glory). הצמח נחשב למקודש בקרב האינדיאנים והוא מזוהה בכינוייו עם מריה הבתולה, אמו של ישו. המידע על השימושים הריטואליים שלו נשמר בסוד והדרך שבה הושג המידע היה התיידדות של הופמן ווטסון עם אחת המרפאות העממיות שהדגימה בפניהם טקס כזה תוך שימוש בסאלביה. קיימים סוגים רבים של צמח המרווה המשמשים גם כן לריפוי, והשם סאלביה מקורו במילה הלטינית salvare – להציל. האינדיאנים במקסיקו משתמשים בסאלביה ד. להקלת כאבי ראש, כאבים ראומטיים, שלשול אנמיה ועוד.
דרך השימוש בטקסים שמאניים אלה היא בשתייה של חליטת העלים (בממוצע 10-50 זוגות עלים ובמקרים קיצוניים גם 120 זוגות) או בלעיסתם והחזקתם בפה (החומר נספג דרך כלי הדם שבריריות הפה). בהכשרות של שמאנים משמשת הסאלביה כחומר ההזייתי הראשון שבו מתנסים המתלמדים, מכיוון שריכוז החומר הפעיל בעליו היא הנמוכה ביותר יחסית לזרעי הלפופית (מקום שני) ולפטריות ההזיה (מקום ראשון).

ביוכימיה
החומר הפסיכו-אקטיבי הפעיל של סאלביה ד. בודד רק ב- 1982 על ידי קבוצת חוקרים בראשות אלפרדו אורטגה. [i] החומר שבודד הוא מסוג דיטרפן ((diterpene וכונה סאלבינורין (Salvinorin). יש לציין שהחומר הוא הדיטרפן הראשון שזוהה כמעורר הזיות בבני אדם (וולדס ואחרים, 2001).[ii] קבוצת הצמחים הפסיכואקטיביים שהחומר הפעיל בהם הוא דיטרפן כוללים גם את הקנאביס והלענה. מאוחר יותר התגלו נגזרות נוספות שלו ולכן הוא כונה סאלוינורין A (לעומת סוגי B שאינו פעיל ו- Cשגם הוא פעיל). החומר נוסה על בני אדם על ידי סיברט ואחרים [iii] ונמצא שצורת ההשפעה האפקטיבית ביותר היא בשאיפת החומר המאודה (בניסוי של בליעת קפסולות מכילות החומר לא נמצאה כל השפעה). סף השפעה של החומר הורגש בין 200–500 מיקרוגרם והזיות הופיעו תוך 30 שניות, לעומת השפעה תוך 10–15 דקות שמורגשת לאחר בליעת חליטת הסאלביה. עם סף השפעה של 200 מיקרוגרם (מיקרוגרם = מיליונית הגרם) סאלבינורין A הוא כיום מעורר ההזיה האתנוגני החזק ביותר הידוע עד כה ואחד מהחומרים הטבעיים החזקים ביותר שנתגלו [iv] (ולדס 2001, אוט 1996). סיברט השווה ריכוזי חומר פעיל בצמחים שגודלו בארצות הברית ובמקסיקו והגיע למסקנה שריכוז החומר הפעיל נע בין 0.89–3.7 מיקרוגרם לכל גרם של עלים יבשים (סיברט 1999).

בבדיקות לגילוי ההשפעה הרצפטוריאלית של סאלבינורין A נמצא שאינו משפיע על אתרי הקולטנים המוחיים שמושפעים על ידי מרבית החומרים מעוררי ההזיה כמו לס"ד ואקסטזי – נקשרים לקולנים סרוטונרגיים.
לאחרונה התגלתה דרך פעולתו של החומר על מנגנוני המוח – נמצא שהחומר הוא אגוניסט של הקולטנים האופיאטיים מסוג קאפא (k opioid receptor). לפי מימצא זה, שהתגלה על ידי בריאן ואחרים,[v] מהווה הסאלבינורין את החומר הלא אלקלואידי הראשון שנתגלה כבעל תכונות של אופיאט. כמו כן העלה ממצא זה שהמערכת האופיאטית מסוג קאפא הכוללת גם את הפפטיד דינורפין, משתתפת גם היא בוויסות תהליכי התפיסה של החושים ((human perception.
[i] Ortega, A. et al. (1982). Salvinorin, a new trans-neoclerodane diterpene from Salvia
divinorum (Labiatae). Journal of the Chemical Society Perkins Transactions I:
2505-2508. http://www.sagewisdom.org/

[ii] Valdés, L.J. et al. (2001). Salvinorin C, a New Neoclerodane Diterpene from a
Bioactive Fraction of the Hallucinogenic Mexican Mint Salvia divinorum.
Organic Letters 3(24): 3935-3937. http://www.sagewisdom.org/

[iii] Siebert, D. et al. (1994). Salvia divinorum and Salvinorin A: new pharmacologic findings. Journal of Ethnopharmacology 43. pp. 53-56. http://www.sagewisdom.org/

[iv] Ott, J. (1996). Salvia divinorum Epling et Jativa Eleusis, n. 4, pp. 31-39.
http://www.sagewisdom.org/

[v] Bryan, L.R. et al. (2002) Salvinorin A: A Potent Naturally Occuring Nonnitrogenous k opioid Selective Agonist, Proceedings of the National Academy of Science of the USA 99(18), pp. 11934–11939.

השפעות השימוש בחומר
החומר הפעיל בסאלביה ד.(Salvinorin) התגלה, כאמור, כחומר מעורר ההזיות בעל העוצמה הגבוהה ביותר מבין החומרים הצמחיים (בשימוש בשאיפה או בעישון). החומר עולה בעוצמתו על מעוררי ההזיה הסינטטיים לס"ד ו-DOB (שניהם אסורים לשימוש על פי החוק).
עד לתקופה האחרונה לא היתה הסאלביה ד. סם פופולרי בחברה המערבית ומספר גורמים לכך: נדרשת כמות גדולה של עלים כדי להשיג חוויית שימוש חזקה (כ- 75–100). לעלי הצמח יש טעם מר אשר עשוי לעורר בחילה (בשימוש בלעיסה), וההשפעות שלו נחשבות בלתי צפויות ומאכזבות (סיברט 1994a). [i]
מספר גורמים ימנעו, כנראה, את הפיכת הסאלביה ד. לחומר פופולרי כמו החומרים מריחואנה, לס"ד ודומיהם – אין זה סם חברתי שיכול להיות נצרך בסביבה שמטרתה הסחת הדעת. אין זה סם מסיבות והוא מתאים יותר לצריכה אינדיבידואלית. ההזיות שיוצר השימוש בחומר אינן תלויות בעצמים הקיימים בסביבה, וגם שימוש בחדר חשוך לחלוטין או תחת כיסוי עיניים יגרום להזיות ראייה. ההזיות יכולות להיות בדרגה מתונה ולהגיע עד חוויה חריפה ומפחידה ביותר. כמו כן אין עדויות להתמכרות לחומר וההתנסות בשימוש אינה מעודדת חזרה על החוויה על בסיס קבוע (סיברט 1994b).[ii]
ההזיות שחווים המשתמשים תלויות במצבם ובציפיותיהם. ולדס, דיאז ואחרים,[iii] שחקרו את החומר במקסיקו אצל השמאנים המצטקים, ראו את מרי הבתולה ורוחות בבגדי לבן. טריפים חלשים יותר גורמים לראיית צבעים או לשינויי צורות, אך חוויות קשות יותר כללו הרגשה של הימצאות בזמן אחר או בחלל אחר, התעופפות או רחיפה, דיבור עם חייזרים וכד'.
עד כה לא ידועות השפעות בריאות אחרות של השימוש בחומר. סכנת השימוש בסאלביה נובעת מהשימוש במינונים גבוהים, והיווצרות מצב בו עשוי המשתמש לאבד לחלוטין את התודעה והפיקוח על גופו. אנשים במצב כזה מתנועעים בפתאומיות ועשויים לנסות לעבור דרך קירות או דרך אובייקטים. חייב להיות אדם במצב של פיכחות ליד המשתמש בחומר כדי לשמור עליו, במיוחד במקרים של שימוש במינון גבוה.
בצורת השימוש הנפוצה ביותר – עישון – משך ההשפעה הוא קצר (עד שעה שעתיים). חשוב מאד לא לערבב את החומר עם סמים אחרים ואסור להשתמש בחומר אם יש במשפחה רגישות למחלות או לבעיות נפש – החומר עשוי לעורר אי יציבות נפשית (שבנר, 2002).[iv]

[i] Siebert, D.J. (1994a). Salvinorin A: Notes of Caution. The Entheogen Review 3 (4): 2-3. http://www.sagewisdom.org/

[ii] Siebert, D. (1994b). Salvia divinorum and Salvinorin A: new pharmacologic findings. Journal of Ethnopharmacology 43. pp. 53-56. http://www.sagewisdom.org/

[iii] Valdes III, L.J (2001a) The Early History of Salvia divinorum. The Entheogen Review 10(2):73-75. http://www.sagewisdom.org/

[iv] Schabner, Dean.. “A New LSD? Mexican Herb for Sale Online come with Divine
Claims, Warnings.” April 2, 2002. abcNews.com, Copyright © 2002 ABCNEWS
Internet Ventures. Available at: http://more.abcnews.go.com/sections/us/dailynews/divinorum020401.htm

אזדרכת הודית NEEM
אילת אופיר, מטפלת אירו-ודית

צמח "אזדרכת הודית" מדרום אסיה
אזדרכת הודית NEEM


צמח הנים "אזדרכת הודית" Azadirachta Indica, הינו צמח המוערך כבן 4000 שנה בדרום אסיה כצמח רפואי רב שימושים. העץ נחשב כקדוש ומוזכר במיתולוגיה ההינדית. הוא גדל באזורים טרופיים וסב-טרופיים כמו הודו ובורמה. העץ אינו רעיל לבני אדם וכל אחד מחלקיו משמש לתעשיית מוצרים שונים ומגוונים.

כיום מגדלים עצי נים ביותר משלושים מדינות בצורה מסחרית, וקרן מיוחדת מעודדת את השימוש בצמח מיוחד זה על מנת לפתח מודעות לתכונותיו המיוחדות כמו גם של צמחים נוספים, במטרה להקטין את השימוש בכימיקלים לסביבה נקייה ובריאה יותר.

רפואת האיור ודה עושה שימוש נרחב בצמח הנים לבעיות עור, שיניים וחניכיים, שיער, מערכת העיכול, טיהור דם וניקוי רעלים. בתעשיית הקוסמטיקה ומוצרי ההיגיינה משמש הנים ליצור מוצרים המיועדים להיגיינת הפה ובגלל התכונות האנטי בקטריאליות של הצמח הוא משמש כמרכיב פעיל במשחות שיניים. הוא משמש להכנת משחות אנטיספטיות, קרמים ומשחות שונות לעור. קרם אנטיספטי המופק מצמח הנים מוכיח את עצמו כיעיל ללא שום תופעות לוואי או רעילות וכמובן ידידותי לסביבה. קרם זה מופק מן החומרים הפעילים שבעלי העץ ומן השמן.



קוסמטיקה והיגיינה אישית

שמן נים לשיער

השפעתו של שמן הנים על השיער מצוינת כי הוא מעכב את האפרת השיער, מונע קשקשים ומונע נשירת שיער. הצמח מזין את עור הקרקפת ומבריא אותה מבפנים, תוך כדי שהוא מרכך ומבריק את השיער.


שמן נים לשיער

סבון מנים

סבונים המופקים מן הצמח בשל היותו אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, ואנטי פטרייתי עוזרים לשמור על העור רך ואינם מייבשים אותו. הם עשויים משמנים צמחיים בתוספת שמנים ארומאטיים בנוסף על הרכיבים מן הצמח ללא כל תוספות כימיות או מלאכותיות ולכן מגינים על העור מאקזמות, דלקות, אקנה ומזינים אותו בו בזמן. רופאים ממליצים על סבון נים על מנת למנוע או לטפל באקנה. הם מתאימים גם לבעלי עור רגיש במיוחד. להפקת הסבונים משתמשים בתמציות מן העלים, מקליפת העץ וכמובן בשמן.


סבון מנים

הרכיבים הפעילים בצמח ותכונותיהם הרפואיות

הריכוז הגבוה ביותר של חומרים פעילים נמצא בשמן המופק מן הזרעים, ובצורה פחות מרוכזת בקליפת העץ ובעלים.

נימבידין: אנטי בקטריאלי, יעיל נגד כיבים, מוריד כאבים, אנטי אריתמי (הפרעות קצב בלב) ואנטי פטרייתי.

נימבידול: עוזר לשחפת, למלריה, אנטי פטרייתי.

גדונים: מרחיב כלי דם, אנטי פטרייתי נוגד מלריה.

סודיום נימבינאט: משתן, עוזר לדלקת מפרקים.

קרקטין: אנטי פרוטוזואלי.

סאלאנין: דוחה חרקים.

אזאדיראכטין: דוחה חרקים.

נימבין: אנטי דלקתי, מוריד חום, אנטי היסטמיני, אנטי פטרייתי.

מצמח הנים מייצרים תרופות שונות אשר מטפלות בבעיות כמו: דיאבטיס (סוכרת), ארטריטיס (דלקת מפרקים), ראומטיזם (שגרון), מלריה, מחלות לב, בעיות במערכת העצבים, בעיות במערכת העיכול, בעיות דנטאליות, מחלות לב ומחלות עור למיניהן. בצמח הנים משתמשים גם ברפואה הסינית למגוון בעיות.
להזמנות:
04-9952122
מרפא הבושם

חומרים טבעיים אנטי סרטנים שנחקרו(גם) בהקשר לגן זה:

מאת יגאל ב"י:
13-03-2010 בשעה 16:47
חומרים טבעיים אנטי סרטנים שנחקרו(גם) בהקשר לגן זה:

אגוז מוסקט
Myristica fragrans Houtt. Methanolic Extract induces
Apoptosis in a Human Leukemia Cell Line through
SIRT1 mRNA Downregulation

שום
Effects of garlic oil on tumoragenecity and intercellular
communication in human gastric cancer cell line

כורכום
Induction of apoptosis in human lung cancer cells by curcumin

קצח
Anti-tumor properties of blackseed
(Nigella sativa L.) extracts

לבונה

חילבה – גרגרנית יוונית
Diosgenin, a Steroid Saponin of Trigonella foenum graecum
(Fenugreek), Inhibits Azoxymethane-Induced Aberrant
Crypt Foci Formation in F344 Rats and Induces
Apoptosis in HT-29 Human Colon Cancer Cells

אלונאדרין – הרדוף
Autophagic Cell Death of Human Pancreatic
Tumor Cells Mediated by Oleandrin,
a Lipid-Soluble Cardiac Glycoside

וכמובן מיץ רימון ונגזרותיו
Pomegranate fruit juice for chemoprevention and chemotherapy of prostate cancer
http://www.pnas.org/content/102/41/14813.full

חוומרים טבעיים שעובדים על G2/M arrest

חוומרים טבעיים שעובדים על G2/M arrest

חומר מהשום (אחד מתוך 4-5 חומרים אנטי סרטניים בשום!!)
Diallyl disulfide-induced G2/M arrest of human gastric cancer

חומרים מטיון דביק נגד 3 סוגי מלנומות – מחקר מהאונב' העברית – מחקרים אחרים הראו שהטיון פעיל גם נגד סוגי סרטן נוספים ,בינהם סרטן צוואר הרחם
Induction of G(2)/M arrest and apoptosis by sesquiterpene lactones in human melanoma cell lines

וכמובן חומרים מהאלוורה ,שמטפל שנמצא יעיל כנגד כל סוג סרטן כמעט,
נעשה גם ניסוי בחולים שהראה שרידות כפולה למשתמשי האלוורה וכימו לעומת כימו בלבד (הכימו כמובן רק מזיקה)
Anticancer effect of aloe-emodin on cervical cancer cells involves G2/M arrest and induction of differentiation

בקיצור מה שאני בא לומר,שיש חומרים טבעיים לא מזיקים בטבע לטיפול בכל מנגנון ביולוגי שעוצר סרטן ,רק בגלל שאי אפשר לעשות פטנט/להרוויח כך כסף לא אומר שצריך לקחת חומרים סינטטים לא יעילים ורעילים.

גרניון הארגמן צמח מרפא רב פעילות בעל אנטי-אוקסידנטית

גרניון הארגמן צמח מרפא רב פעילות בעל אנטי-אוקסידנטית . צמח גרניון הארגמן משמש במספר מקומות בעולם כצמח אשר נוגד מחלות סרטן. לצמח זה שימוש נרחב במדינות כדוגמת בסקוטלנד, אוסטרליה, סין, הולנד ועוד ועוד. .





גרניון הארגמן – Herb Robert - Geranium robertianum
גרניון הארגמן גדל כצמח בר בארץ ובעל ניחוח מיוחד. גרניון הארגמן גדל במשך החורף בתוך החורש הטבעי.
ידוע כי הצמח משמש גם לטיפול בחיות .
השימושים לבני אדם בצמח טובים כחליטה ,גירגור, חוקן ,אמבטיות,קומפרס צמח טרי
מיצויים בשמן ואלכוהול בצמח יבש או טרי )עדיפות לטרי).
בעבר היו גם נוהגים לערבב את הצמח בחלמון ביצה ולאכול.

תקציר מספר מאמרים ומחקרים
-------
ראשית כל תקציר דברי איזבל שהיפרד -הרבליסטית כבר כמה עשורים גרה באוסטרליה
היא זו שדואגת ליידע את העולם על צמח גרניון הארגמן (אני משתדל לעשות זאת בארץ).

איזבל אשר מטפלת ומשתמשת בסגולות הצמח מאז 1976
כאשר היא קראה כתבה מעיתון רפואי בספרד לגבי יכולות גרניון הארגמן נגד מחלות סרטן -שכלל גם תיאורי מקרה
במשך שנים אלה איזבל מקבלת הרבה טלפונים ומדברת עם הרבה אנשים שהשתמשו בצמח וקיבלו תוצאות טובות מאוד . כאשר לחלק מהאנשים ,הסרטן כבר לא התגלה בבדיקות ,הרופאים טענו שאולי טעו בבדיקה הראשונית ואולי בכלל האבחנה של המחלה הייתה שגויה..

איזבל מספרת בין השאר על אשה שהיה לה סרטן בפה (עקב עישון) ששמעה על צמח גרניון הארגמן מאחותה
והשתמשה בצמח לגרגור ולשתייה .עד היום היא חייה חיים מאושרים

עוד אשה סיפרה לה שלאחר 11 חודש של שתיית חליטת הצמח גרניון הארגמן, היא נרפאה מסרטן הריאות ואין סימן למחלה, בחור אחר נרפא מסרטן העור ברגלו
עוד סיפור מעניין זה על וטרינר שניסה את הצמח גרניון הארגמן לטיפול בכלב מבוגר שחלה בסרטן, הכלב הבריא לגמרי
לאחר כמה זמן הוטרינר התקשר שוב וביקש את אותו הצמח לעוד כלב שחלה לטענתו בסרטן.

סוגי הסרטן שהצמח גרניון הארגמן מטפל בהם לפי איזבל :
סרטן ריאות,סרטן הפה,ושט,מערכת עיכול ,ערמונית,חזה,רחם,לימפה,עמוד שדרה ועוד.
סרטן העור גם הוא מגיב מצויין לצמח

בנוסף לסגולות אלו לצמח גרניון הארגמן יש תכונות מכווצות, עוצר דימומים מעלה רמת חיסון ,יכולות אנטיביוטיות
טוב לסכרת ,מעלה רמות המוגלובין,קילקול קיבה,עייפות כרונית ועוד

מתוך המאמרים של איזבל אחד שתיים
מרפא נוסף ידוע אשר צרך את הצמח גרניון הארגמן והמליץ להשתמש בו בכל סוגי הסרטן
הוא רודולף ברוס שחי בין השנים 1899-1991
ר.ב. פיתח צום מיצים שמבוסס בעיקר על גזר סלר וסלרי ולזה הוסיף חליטות צמחים מיוחדות - בעיקר מהצמחים מרווה ,סרפד,היפריקום, מליסה, ושבטבט כל הצמחים הנ"ל הם צמחי מרפא בעלי יכולות רפואיות מוכחות.

רודולף ברוס באופן מיוחד המליץ על גרניון הארגמן כצמח מרפא לכל מחלות הסרטן וכן לבעיות פוריות ובעיות של דכדוך נפשי.
ד"ר אוטו וורבורג (זוכה פרס נובל) טען כבר ב 1966 שהסיבה המרכזית למחלות סרטן היא חוסר חמצן בתאים. ד"ר אוטו חקר את סגולות צמח גרניון הארגמן ואת השפעותיו על מחלות סרטן שונות, ד"ר אוטו אומר כי לצמח גרניון הארגמן סגולות רפואיות אשר נוגדות סרטן
מקורות
---
1. ספר
Isabell Shipard
Isabell Shipard's Herb Book How can I use HERBS in my daily life
---
2. ספר
Rudolf Breuss
The Breuss Cancer Cure: Advice for the Prevention and Natural Treatment of Cancer, Leukemia and Other Seemingly Incurable Diseases
---
3. ספר
David E. Allen and Gabrielle Hatfield
Medicinal Plants in Folk Tradition: An Ethnobotany of Britain and Ireland
4.ספר

Gabrielle Hatfield
Encyclopedia of Folk Medicine: Old World and New World Traditions
--
5. מחקר מפורטוגל
Antioxidant Activity Evaluation and Characterization of Medicinal Plant Extracts

http://www.imss.nl/imsc17/abstracts/abstract064c.html?ID=217

---
6. ספר
James Duke
Handbook of Medicinal Herbs, Second Edition

7. ספר
E.J. Hoffman
Cancer and the Search for Selective Biochemical Inhibitors, Second Edition

המאמר נכתב ע"י יגאל בן-יצחק עוד על הכותב

תקציר -סגלות האבנים ..."וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב--כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד"

תקציר -סגלות האבנים
..."וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב--כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד"

רובי: (בורמה/הודו) אבן עם השפעה מבריאה על הלב. קשורה למיניות הריון ולידה. טובה להרגשת סיפוק עצמי ולהטענה עצמית באנרגיה חיובית.


ספיר: (סרילנקה/אוסטרליה)מפתחת את החוכמה ומעניקה תחושת שלווה פנימית גדולה במיוחד. נחשבת לאבן של האמת, צחות המחשבה והחוכמה .


אמטיסט (אחלמה) : (דרום אמריקה/אפריקה) משמשת כקמע ואחת מאבני החושן. אבן הגנה נגד "העין הרע" מסייעת למצוא את השקט הפנימי ולהבי לידי ביטוי את היופי הפנימי שלנו, מסייעת לנו לגלות יותר הבנה ולסלוח ביתר קלות, עזרת להתגבר על צער ופחדים מפתחת סבלנות וטובה למדיטציות .


טופז: (דרום אפריקה/דרום אמריקה/רוסיה) מוסיפה מרץ והתלהבות. מגוננת בצורה חזקה ביותר מפני סכנות, תאונות ומאגיה שחורה. מושכות אל העונד אותה אהבה וכסף . מגבירה את תכונת המנהיגות של העונד אותה. מגבירה את השליטה העצמית .

יהלום : (רוסיה / אפריקה / אוסטרליה ) אבן בעלת עוצמה רבה היהלום קולט אנרגיה מהסביבה ולכן מגן מפני אנרגיות רעות אך רצוי לטהרו לעיתים קרובות , אבן המקלה על לחץ מחזקת ביטחון עצמי ועזרת לנטרל קינאה מיותרת .

אקווה מרין: (רוסיה /דרום אמריקה) מרגיעה. טובה לתקשורת ולהבעה. מגבירה את היצירתיות והמנהיגות. מחזקת את הקשר וההבנה בין בני הזוג.

אמרלד: (אפריקה/אמריקה) מחזקת את הזיכרון, מרגיעה ומקלה ברגעי מתח וכעס. עוזרת לאדם למשוך אהבה ומחזקת את היכולת לקבל ולהעניק אהבה. מסייעת "לשבור את החומה" סביב הלב. אבן ריפוי חזקה .טובה למצבים בהם האדם שואל את עצמו מה עליו לעשות בחייו או בעיזה דרך עליו לבחור .

סיטרין:(ברזיל) אבן המושכת כסף, מקושרת להצלחה ועסקים ,ממריצה את בהירות המחשבה ומזרזת קבלת החלטות, מחדדת את יכולת הביטוי.גורמת לאדם להקרין החלטיות וביטחון עצמי. טובה לחיזוק קשרים אינטימיים .

אונקיס : (ברזיל/רוסיה) טובה נגד פחדים ומצבי רוח שלילים. מגבירה שליטה עצמית. מגבירה את החוסן הפיזי של האדם. מאזנת את אנרגיות הגוף.

קוורץ קריסטל : (אמריקה/ אפריקה) דוחה ומנטרלת אנרגיות שליליות (העין הרע). מסייעת בבחירת כוון בחיים. אבן ריפוי כללית. מעניקה נקודת מבט צלולה על הדברים.

גרנט: (הודו/דרום אמריקה/רוסיה) נחשבת לאבן שמושכת הצלחה ושפע. מעוררת מוטיבציה, אומץ ומרץ. מנטרלת פחדים ביישנות ומצבי רוח שלילים.

אגט: (דרום אמריקה) מחזקת את מערכות הגנה של הגוף ואת הביטחון העצמי. מעניקה יותר כוח ואומץ . אבן מקרקעת. מחזקת את הקשר של האדם לשורשיו, אבן נגד "עין הרע".

בריל: (דרום אמריקה) אבן המגנה על העונד אותה . מקלה על לחץ , ומחזקת את המשמעת העצמית .

ג'ספר : (דרום אמריקה/אפריקה) מעודדת את התמדה והמשכיות. טובה לשחרור מתחים. מסייעת לפתח חוסן פיזי ויכולת סיבולת

עולמם הסודי של אנשי קומראן וחכמים

האיסיים
עולמם הסודי של אנשי קומראן וחכמים
מחבר: מאיר בר אילן
מבוא

אחת הסיבות המקשות על הכרת האיסיים, אנשי קומראן, נובעת לא רק ממחסור אמיתי בעדויות על אנשים אלו ועל פעילותם, כי אם גם מכך שהם שמרו על פעילותם בסוד. אלמלא מקרה מוצלח אחד שכתביהם נתגלו אחר שהיו גנוזים קרוב לאלפיים שנה באדמה, ומקרה מוצלח אחר, שנער אשר התחנך בין האיסיים פרש והיה בסופו להיסטוריון אשר תיאר בספריו את הקורה בקירבם – ספק אם הידיעות עליהם היו חורגות מגדר ניחוש. ואולם, סביר להניח כי גם אלו שחיו בזמנם של האיסיים לא הכירו אותם ואת מחשבותיהם, והטעם לכך הוא פשוט: הם שמרו על כל ענייניהם בסוד.1 מה פשרם של סודות אלו? כיצד נשמרו והועברו? מה היתה המשמעות החברתית של התופעה? – לכך מוקדש המחקר להלן.


[א] 'סוד היחד' – פירוש המונח

בסרך היחד vi,י19, מהדורת ליכט, עמ' 150 כתוב: 'ואם יצא לו הגורל לקרוב לסוד היחד על פי הכוהנים ורוב אנשי בריתם, יקרבו גם את הונו ואת מלאכתו אל יד האיש המבקר על מלאכת הרבים'.

בפירוש המלים 'סוד היחד' נתחבטו המפרשים והציעו כמה פירושים לצירוף לשוני זה. ח' ילון ביאר את המונח 'סוד' כגזור משורש 'יסוד', לשון יצירה.2 י' ליכט במהדורתו 'תרגם' את הצירוף במלים 'חבורת היחד', היינו ש'סוד' כאן הינו שווה ערך ל'חבורה', תוך שהוא מוסיף: 'אין ל"סוד" משמעות מיוחדת של חוג מצומצם יותר'.3 ואכן, פירושים שונים ונוספים ניתנו למונח שלפנינו, אשר ניתן לראות את הקשיים בהבנתו גזורים מהמונח 'סוד' שבמקרא,4 אך נראה כי יש מקום לבחון את הנושא מחדש. השאלה היא: מדוע צריך לפרש את 'סוד' פירוש רחוק, בשעה שהעניין ניתן לביאור פשוט. כלומר: אין 'סוד' אלא דבר נסתר כפשוטו של לשון. הווי אומר, כוונת המחוקק הכיתתי היתה, שלחניך החדש המצטרף לחבורה על פי מנהגי הכת הכוהנים, יתאפשר לקרוב אל 'סוד היחד', היינו יתאפשר לו ללמוד את סודות החבורה הכיתתית הקרויה כמה פעמים במונח 'יחד'.5 דומה כי פירוש זה ל'סוד' יכול למצוא תימוכין בפעמים הרבות בהן מופיעות המלים 'סודות' ו'רזים' בספרות קומראן. כך, לדוגמה, מודה בעל ההודיות לאלהיו בהתפללו (שם, XI,י16, מהדורת ליכט, עמ' 165), 'כי הודעתני סוד אמת וברזי פלאכה השכלתני'. כלומר, האמת, היינו: התורה, אותה ידע איש הכת, היתה סודית. כיוצא בזאת מתפלל בעל ההודיות שם XI,י9 'כי הודעתם בסוד אמתכה וברזי פלאכה השכלתם'. הרי שוב, תורת ה' האמיתית, זו הידועה לאנשי הכת, היתה סודית.6

האופי הסודי של הכת מתגלה שוב בתיאורו של בעל ההודיות XIV,י17, עמ' 190: 'ובשבועה הקמותי על נפשי לבלתי חטוא לך ]ול[בלתי עשות מכול הרע בעיניך וכן הוגשתי ביחד כול אנשי סודי'. כלומר, כל אנשי הכת הם בעלי סוד משותף, לאחר ש'הוגשו', לאמור, קרבו אל הכת, והצטרפו אליה בשבועה. כיוצא בזאת מלמד אותנו בעל הפשרים (פשר חבקוק VII,י4) 'פשרו על מורה הצדק אשר הודיעו אל את כל רזי דברי עבדיו הנביאים', כלומר, לאחד מראשוני מנהיגי הכת נגלו סודות אותם הודיע לו האל.7 נמצא, אפוא, שתורת הכת הינה אמיתית וסודית, ולסודות אלו שותפים אנשי הכת בלבד, בניגוד לעולם החיצוני אשר לאנשים בו לא נודעו סודות אלו. ממילא משבח בעל הודיות VI,י5 ואומר: 'ותצילני] מעדת [שו]א ומסוד חמס', כלומר, המתנגדים לכת מציגים את ידיעותיהם כסודות, אך למעשה אין בידיעותיהם אמת. אנשי הכת רואים את עצמם כ'אנשי משמרת לרזיכה', היינו, הם השומרים על סודותיו של האל,8 ומזכירים הם את ענייני ה'סוד' ו'רז' פעמים רבות נוספות.9 ידיעות אלו עולות בקנה אחד עם חיבור קטן שהתגלה בקומראן, אשר נכתב בצורה סודית.10 הסופר הצפין את הטקסט, כך לפחות חשב, בשנותו את כיוון הכתיבה משמאל לימין, וכתיבת האותיות בכתב העתיק, כתב 'דעץ'. כלומר, אנשי הכת היו ערים לשמירת סודותיהם, ונקטו באמצעי זהירות לבל ידלפו סודותיהם מחוץ לכת.11 הרי כאן מספר ציטוטים ותופעות מכתבי קומראן המשקפים את האופי הסודי של הכת, ואת אמונותיה על סודותיה, כפי שנתגלו בכמה אופנים.

כללו של דבר, את המונח 'סוד היחד' יש לפרש כפשוטם של דברים – רזיהם של אנשי הכת אליהם תהיה גישה לחבר החדש רק לאחר שיצטרף אל הכת ויישבע לשמור את תורתו – תורתם בסוד. מעתה יש לבחון נושא זה של סודיות הכת כפי שהוא מוכר ממקורות נוספים.


[ב] כת קומראן ככת סודית

אישוש לרעיון זה, שהחברה בקומראן היתה סודית, ניתן לראות בפירוש בדברי יוספוס המתאר את האיסיים במלחמות ב, ח, ז, בין היתר, במלים אלו:

וכי ירצה איש להספח אל חבורתם, לא יוכל להכנס מיד... ואחרי אשר עמד האיש בנסיון כל העת... ורק כאשר הוכיח כי הוא ראוי לדבר הזה, הוא מקבל רשות לבוא בסודם. וטרם יגע בלחם החבורה הוא מוסר לפניהם שבועה נוראה: ראשונה, כי יעבוד את האלהים בצדקה, והשנית, כי ישמור משפט... ולא יסתיר דבר מאחיו בני חבורתו, ולא יגלה את סודותיהם לזרים, ואף אם יעונה עד מוות. ומלבד זאת נשבע האיש כי במסרו את דברי תורתם לא ישנה מן הלשון אשר קבל בעצמו, וימנע מן השוד (או: הסרוס), וישמור מאד על ספרי חבורתם ועל שמות המלאכים. בדברי השבועה האלה האיסיים מזהירים את כל הנלוים אל חבורתם.12


לעניין הנדון עתה אין זה חשוב מה היה תוכן תורתם של האיסיים כי אם הטכניקה בה נשמרה תורתם והועברה לממשיכי דרכם. אם כן, ניתן לסכם כי דרכם של האיסיים היתה סודית, כאשר הסודות נשמרו הן על ידי שבועה בעל-פה, והן באמצעות ספרים סודיים אשר אסור היה עליהם להראות לאיש. עדות זו מיוספוס תואמת לחלוטין את הידוע מכתבי הכת עצמה, ומוסיפה עליה אי אלו פרטים אותם אין לדעת (עדיין?) מכתבי קומראן. מכל מקום, נמצא שהמבדיל בין עולמם הרוחני של אנשי הכת לבין העולם החיצון, היה מותחם באמצעות שמירת סוד, שבועה וספרות סודית. והנה, תפיסה זו של תורה סודית מצויה גם בכתבים נוספים של הכת בקומראן – בספר חנוך, ודומה כי יש בדברים הכתובים שם בבחינת השלמה לדברי יוספוס ויתר המקורות מקומראן.


[ג] ספר חנוך והסודות בו

במהדורות השונות של ספרי חנוך נשתמרו מספר עדויות ביחס לסודות הכתתיים, וכך כתוב בחנוך ב יא פב ואילך:

ועתה חנוך, את אשר אמרתי לך ואת אשר הבינות ואת אשר ראית בשמים ואת אשר ראית בארץ ואת אשר כתבת בספרים... ולקחת את הספרים אשר כתבת אתה... ונתת להם את הספרים הכתובים בידך וקראו והכירו אותי... ומסרו את הספרים הכתובים בידך בנים לבנים ודור לדור ומשפחה למשפחה... ובאחרית הדור ההוא אראה להם את הספרים הכתובים בידך ובידי אבותיך, ושומרי הארץ יראום לאנשי אמונים עושי רצוני אשר לא יקראו בשמי לשוא.13


התוכן של הספרים מתואר בהמשך (יג יג ואילך), והוא כולל דברים המכוסים מרוב האנשים (עד ימינו) כקוסמוגרפיה, קוסמוגניה, אסטרונומיה, תקופות השנה, שמות צמחים, שמות מלאכים, ועוד.14 ברם, לנדון כאן חשוב לציין כי חנוך כתב ספרים ובהם נרשמו עניינים שונים. אין הספרים נמסרים לכל אדם, אלא לבני המשפחה בלבד, וברור שאין לפנינו אלא סודות. רק 'אנשי אמונים' זכאים יהיו לקרוא בספרי חנוך, ומסתבר שלפנינו תיאור הקרוב ביותר למה שנדון לעיל. ואכן, אין זה מקרה שספר חנוך התגלה בקומראן, שהרי הזהות בינו לבין קומראן מצויה הן בלוח השנה שבו, והן בשוויון התוכני שבספרים הסודיים הידועים מקומראן.

אמנם, אין המלה סוד מופיעה כאן, אך מופיעה היא בדברי ה' אל חנוך, שם יא ד: 'ואני בראשונה אודיעך את כל אשר בראתי... כי גם למלאכי לא הודעתי רזי...'. כלומר, לחנוך נודעו סודות אשר אפילו למלאכים לא נתגלו, וסודות אלו כותב חנוך בספרים כדי להעבירם לבניו, לבני בניו, ולכל ההולכים בדרכו. ואכן, בטקסטים הקרובים לנדון כאן, ומצויים בחנוך א סח א כתוב: 'ואחרי כן נתן לי חנוך אבי הזקן את תורת כל הנסתרות בספר ובמשלים אשר ניתנו לו, ויאספם יחד למעני בדברי ספר המשלים'. מעין זה כתוב שם קד יב: 'אז ידעתי סוד אחרי כי ספרים ינתנו לצדיקים ולחכמים להיות לשמחה וליושר ולחכמה רבה. ולהם ינתנו הספרים והם יאמינו בהם וישמחו עליהם'.

תודעת הכתיבה והספרים בספרות החנוכית מצריכה דיון בפני עצמו, אך לעניין הנדון כאן מתגלה בספרי חנוך אותה תופעה שנבחנה לעיל על פי מקורות אחרים: סודות שונים שהיו לבני כת האיסיים, הכת אשר שמרה על ספרי חנוך (ואשר אולי אף נוצרו בה), ספרים סודיים אשר לא לכל אדם היתה גישה אליהם. והנה, רעיונות מעין אלו מוכרים אף מספרות חכמים. ואולם, יש לתת את הדעת לכך שגם אם המקורות הם מ'חז"ל', אין פירוש הדבר כי שורש אחד לכול. אדרבא, מדברי חכמים ניתן להראות כי קיימת היתה הבחנה בין הידיעות השונות. אם כן, תחילה ייבחנו סודות הכוהנים במקדש.


[ד] סודות הכוהנים במקדש

על מנהגי הכוהנים לשמור על עיסוקיהם בסוד ידועות כמה עדויות.15 בתוספתא, כפורים פ"ב מובאים סיפורים על כוהני המקדש, אשר היו ידועים להם סודות טכנולוגיים שונים הקשורים בתהליכי ייצור ייחודיים למקדש. חכמים ביקשו מהם שיגלו להם את סודותיהם, אך הכוהנים סירבו. דומה כי את בקשת חכמים ללמוד את הסודות המקדשיים-כוהניים יש לראות כנסיון לשלוט במקדש, תופעה הידועה היטב מהלכות אחרות שהיו הכוהנים נוהגים על פי חכמים ונשלטים על ידם.16 ואולם, למעשה לא עלה בידי חכמים לגלות את סודות הכוהנים אשר היו שמורים במעין מונופול תעשייתי, ונסיונם של חכמים להיעזר בידע טכנולוגי דומה מאלכסנדריה לא עלה יפה.17 ובכן, ארבעה דברים לא רצו (אנשי המקדש: כוהנים ולוויים) ללמד: מעשה לחם הפנים,18 פיטום הקטורת, פרק בשיר וכתב.19 והנה, נושא אחד מתואר שם באופן מפורט, וראוי העניין שיתעכבו עליו. אם כן, בתוספתא, כפורים ב ו-ז (מהדורת ליברמן), עמ' 232-234 מסופר:

של בית אבטינס היו פקיעין בפיטום הקטרת במעלה עשן – ולא רצו ללמד. שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים שהיו מפטמין כיוצא בהן,20 אלא שאין פקיעין במעלה עשן. של בית אבטינס היתה מתמדת ועולה עד הקורות, ואחר כך פוסא [=פוסעת], ויורדת למטה,21 של אלכסנדריין היתה פוסה ויורדת מיד... אמ' ר' עקיבא: סח לי שמעון בן לוגא: אני ותינוק אחד מבני בניהם היינו מלקטין עשבים בשדה. ראיתיו ששחק ובכה.
אמרתי לו: על מה בכית? – אמר לי: על כבוד בית אבא שגלה.
אמרתי לו: על מה שחקתה? – אמר: לסוף לעתיד לבא עתיד הקב"ה לשמח את בניו.
אמרתי לו: מה ראית? – אמר: למעלה עשן כנגדי.
אמרתי לו: הראהו לי! – אמר לי: שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לשום אדם.


הרי, אפוא, סוד עליו שמרו הכוהנים בשבועה, סוד אותו לא גילו לחכמים לא בפני הבית, ולא לאחר שחרב, ושמא אין זה מקרה שהסוד היה בתחום הצמחים בדומה למה שהובחן לעיל בסודות האיסיים אצל יוספוס ובספר חנוך.22 ואולם, לא פחות חשוב לעניין הנדון עתה הוא המשך הקטע שם בתוספתא:

אמר ר' יוחנן בן נורי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך. מצאני זקן אחד ואמר לי: משל בית אבטינס אני. כתחלה כשהיו בית אבא צנועין – היו מוסרין מגילותיהן זה לזה. עכשיו, הולך והזהר בה שהיא מגלת סמנים, וכו'.



הרי שהיו סודות הכהונה עוברים במגילות סודיות בתוך המשפחה, בדומה לכתוב בספר חנוך. את התמונה המתוארת בזאת יש לראות על רקע השבועה שנשבע הילד בהיותו קטן,23 המגילה אותה היו מוסרים לצנועי המשפחה (הכוהנית) המבוגרים יותר, לבד מן העדויות הדומות לכך מקומראן. עד כמה שונה היתה השקפת חכמים בעניין זה יש ללמוד מן הברייתא בבבלי, כריתות ו ע"א: 'תנו רבנן: פיטום הקטורת: הצרי, והציפורן והחלבנה, והלבונה', וכו'. כלומר, הסוד עליו שמרו הכוהנים מכל משמר היה אצל חכמים עניין גלוי ומפורסם. מכל מקום, מסתבר מעדות זו שהחכמים ידעו על סודות שהיו בין הכוהנים, אך לא ידעו בוודאות מה היו כיוון שלא גילו להם.24 כללו של דבר, האופי הסודי של החברה בקומראן נמצא מבורר על פי ידיעות על ענייני הסוד מבין כתבי קומראן, מעדויות יוספוס, ומסיפורי חכמים על הכוהנים.


[ה] סודות של חכמים

ככלל ניתן לומר, כי תורת ישראל לא נחשבה לתורה סודית בתקופת המשנה והתלמוד, אף כי נעשו נסיונות שונים למצוא 'קטעים' ממנה או 'שלבים' סודיים בהשתלשלותה.25 במיוחד התעסקו החוקרים בבעיה זו כדי להבין את הרקע לחלק מספרות ראשוני הנוצרים, אך כאן הבעיה אינה הרקע, אלא הנתונים בפני עצמם.26 הקושי הטמון בסודיות התורה נובע, לא רק מהקושי בהגדרת מהותה של סודיות זו, כי אם בכך שקשה לקבוע עד כמה משמעותיות עדויות שונות העוסקות בענייני סוד. האומנם ניתן ללמוד ממקורות אקראיים אלו דבר של ממש, או שלא ניתן ללמוד מהם עניין מסודר, וצירוף הנתונים יחדיו יהיה מלאכותי גרידא. לכך יש להוסיף כי קשה היא ההבחנה ביחס לזמנם של המקורות, ושמא מקור המופיע בלבוש אמוראי הינו תנאי למעשה, ותואם לזמן הנדון כאן. מכל מקום, ראוי לבחון מעט את הסודות הידועים לחכמים מתוך מגמה לראות את הקשר בינם לבין העדויות שנבחנו לעיל.
במשנה, אבות ו א הובאה דעתו של רבי מאיר:

'כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו... ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור הדין, ומגלין לו רזי תורה'.



טיבם וטבעם של דברים הדנים בסודות ורזים שאין הם מסגירים את תוכן הסוד, אלא אך מגלים את דבר קיומו, ובשל כך קשה לדעת למה התכוון ר' מאיר באומרו 'רזי תורה'. הדעת נותנת שמונח זה שווה-ערך לעמקות ההבנה בתורה, עמקות אשר אינה מושגת אלא ביגיעה רבה, ולעומדים מבחוץ נראית בלתי מובנת, וממילא נחשבת לסוד. לאמור, אפשר שאין 'רזי תורה' אלא שלב מתקדם בפירוש התורה, ותו לא. מעין זה אפשר לומר באבות דר' נתן נו"א פ"ח (מהדורת שכטר), עמ' 36:

'וקנה לך חבר' – כיצד? מלמד שיקנה אדם חבר לעצמו: שיאכל עמו וישתה עמו, ויקרא עמו וישנה עמו, ויישן עמו, ויגלה לו סתריו: סתרי תורה וסתרי דרך ארץ'.



דומה כי היקש זה שבין 'סתרי תורה' הסתומים, לבין 'סתרי דרך ארץ', העוסקים ככל הנראה, בהתנהגותו החיצונית ואף האינטימית של האדם,27 בא ללמד שאין מדובר כאן אלא בשלב מעמיק יותר בהנהגה היום-יומית ובהבנת התורה באופן נאות, ואין סיבה נראית לעין להעמיס על 'סתרי תורה' מעבר לכך.


עניין אחר אשר אף לו חשיבות לעולמם הסודי של חכמים שנוי במשנה, חגיגה ב-א:

'אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו'.


אמנם, המלה 'סוד' או 'רז' אינה מופיעה במשנה, אך מסתבר שאין לבחון את העניין מן הצד הסמנטי אלא מהצד התוכני. הרי ברור שחומר לימודים המוגדר מלכתחילה כחומר המוגבל מבחינת אופן העברתו – סודי הוא, לפחות ביחס ל'מרכבה', שהרי אין רוב הציבור מצוי בתחום של 'חכם ומבין מדעתו'. כשמעיינים במקבילות של משנה זו ובחומר האמוראי המוסף עליה בתלמודים, מתקבל הרושם שאותם סודות הקרויים 'מעשה בראשית' ו'מרכבה' היו עניינים השונים מיתר תורתם של התנאים, ועסקו בעניינים שמימיים ושירת מלאכים כדרך חוויות דומות של התנאים המוזכרים בספרות ההיכלות. ואולם, נחלקו על כך החוקרים אם אכן זו היתה כוונת המשנה, בין היתר, בשל הטענות נגד ייחוס ספרות ההיכלות לתנאים עצמם.28 מכל מקום, אין כאן לא שבועה ולא ספר סודי כדרך שנמצאו בין בכיתות ובין אצל כוהני המקדש.
דומה כי הסוד