יום שבת, 27 בנובמבר 2010

האתרוג-פרי עץ הדעת..

Posted by Picasa

תיאור הצמח: אתרוג הוא עץ קטן בעל קוצים קצרים. עליו מוארכים ומשוננים כמשור. הפרחים ערוכים במכבדים וצבעם לבן. הפרי דמוי-ביצה או מוארך. בעל פטמה בקצהו, צבעו צהוב-לימון. הקליפה החיצונית חלקה או מחוספסת וכשהיא מבשילה היא מדיפה ריח נעים. ציפת הפרי חמוצה. הפרי נמנה על ארבעת המינים שמברכים עליהם בחג הסוכות.
מקורות ופולקלור: מוצאו בהודו-סין, משם עבר למצרים ולארץ-ישראל. בתנ"ך הוא נזכר כ"פרי עץ הדר" (ויקרא כ"ג, מ') והירושלמי מפרש: "עץ שפריו הדר ועצו הדר" (סוכה, ג', ה').בהודו נחשב האתרוג כפרי קדוש. תיאופרסטוס (370-285 לפנה"ס) מציין שכשמניחים את האתרוג בין הבגדים הוא מרחיק עש ופליניוס (79-23 לספירה) כותב שיין שהשרו בו פירות וזרעים של אתרוג מטהר את הפה ופועל נגד רעל.אבותינו האמינו כי האתרוג מרבה את הזרע ויפה לנשים מעוברות וכן סברו כי אשה הרה האוכלת את פיטם האתרוג יולדת בן זכר.
רפואה עממית: אסף הרופא מציין שגרעיני האתרוג מועילים לכאבי כליות ושמן שהופק מהקליפה יפה לכאבי אוזניים.הרופא היהודי ממצרים יצחק בן שלמה (מת בשנת 932) כותב שמיץ אתרוגים משקיט את דלקת המרה, מחזק את הבטן ומעורר תיאבון.הרב צהלון (1693-1630) משבח קליפות אתרוג מסוכרות כמאכל המוסיף תיאבון, עוזר לעיכול ומוסיף כוח לבטן ולכבד.טוביה הרופא מציין שפריו יפה לכל חולי, משמח את הלב, מזין את הגוף ומרווה את הצמא למים.והרמב"ם ממליץ על האתרוג כתרופה לעקיצות ונשיכות של בעלי חיים ומוסיף שמשקה מעליו יועיל ויבריא החולה החלוש.
רצ''ב קטע ממאמרו של ד''ר גבעון:"ממחקר שנערך בשנים האחרונות מתברר כי יהודי אתיופיה נהגו לצחצח את שיניהם בענפים של עצי אתרוג, לאחר שחשפו את סיביהם הפנימיים. עצי האתרוג באתיופיה מכילים חומרים שונים, ביניהם פחמימן בשם Terpene, אשר יחד עם מגנזיום יוצר חומר משולב רב השפעה בשם MTC. הוכח כי לחלק מחומרים אלה פוטנציאל לעיכוב התרבות תאי סרטן, חיידקים ופטריות, שהשילוב ביניהם יוצר ככל הנראה אפקט משולב לפעילות אנטי דלקתית, ואפקט חיטוי יעיל ביותר, גם במינונים נמוכים.
מחלות החניכיים השונות, בשלביהן המתקדמים, גורמות לדימומים, כיבים, כאבים וזיהומים קשים, ובשלב מסוים אף נדרש ניתוח בו חושפים את החניכיים ומקציעים את השורשים ליצירת שטח מגע יעיל יותר בין רקמת החניכיים והשן.
הדלקת החריפה לא נגרמת בגין פעילות החיידקים באופן ישיר, אלא בעיקר בהשפעת פעילותו של אנזים מסוים המופרש על ידי הגוף, שמטרתו מלחמה בחיידקים.
ה MTC הנמצא בפרי האתרוג, בענפיו ובעליו, פועל ככל הנראה כחומר מחטא המעודד את יצירת נימיות הדם במקומות שנפגעו, ואף בונה מחדש את חומר השן שנהרס."
פריון-נקוי כבד-פגמנטציה-הבהרה-חיסון-אנטיביוטיקה

צמחי מרפא המטפלים בתולעי מעיים-מרפא הבושם

צמחי מרפא המטפלים טבעי בתולעי מעיים-תולעים


אבטיח הפקועה , כלמנתה אפורה ,מלוח קיפח ,קרצף מברך
אזוב מצוי , כרוב שחור , מרביון מצוי , שום גבוה
געדה מצויה ,כתלה חריפה, מרור הגינות , שיזף מצוית
זית אירופי ,ללינית מעבה ,נענה משובלת , שקד מצוי
זקום מצרי , לענת המדבר ,פשתה שעירה ,תרמוס ההרים
חמעה ורדה ,.לענת יהודה , קזוח עקום
חמציץ נטוי ,לענה שיחנית ,קיקיון מצוי
חרחבינה מכחילה ,לשון הפר הסמורה,קצח הגנה
מרפא הבושם
http://www.simple-natural.net/

יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

שבר לבן -חרמל צמח מרפא

שבר לבן -חרמל צמח מרפא
חרמל/חרג`ל - שורש לבן

הוא משמש עד היום אצל הבדווים כסממן חשוב לגרימת הפלות, לנערות שהרו מחוץ למסגרת הנישואין. רבים הם שימושיו ברפואה העממית, נביא כאן רק את החשובים והמנוסים שבהם. הוא משמש כתרופה לטיפול בכאבי פרקים, בחולשה כללית, בכאבי שיניים, בפצעים ומורסות (פרונקלים), במחלות עור, בטחורים ובדלקות עיניים. הוא טוב גם לחיזוק שורשי השיער.
ממלאים צנצנת זכוכית, עד חציה, בשמן-זית, דוחסים פנימה עלים וגבעולים של שבר - בכמות שתעלה את מפלס השמן עד לצוואר הצנצנת. סוגרים במכסה, ומניחים את הצנצנת בשמש כשבוע ימים. השמן משמש בדרך של מריחה ועיסוי נגד כאבי גב ופרקים, ובדרך של עיסוי גם לחיזוק שורשי השיער.
כאבי שיניים: כותשים 5-10 זרעים, ומניחים את החומר הכתוש על השן הכואבת.
פצעים ומורסות: מטגנים עלים או זרעים של שבר בשמן-זית, טובלים תחבושת בד בשמן, ומניחים את התחבושת על פצעים פתוחים או על מורסות.
לטחורים: מועכים עלי שבר לבן, מערבבים אותם עם מעט שמן-זית ומניחים על הפצעים.
למחלות עור: מבשלים 100 גר` עלים וגבעולים של שבר בליטר מים כחצי שעה. מסננים את המרתח ושופכים אותו לתוך אמבט מלא מים חמים. יש לשהות באמבט כמחצית השעה.
(חרמל/חרג'ל – .Peganum Harmala L)
צמח רב-שנתי ממשפחת הזוגניים, שגובהו 30-50 ס"מ. הוא גדל בעיקר באזורים המדבריים של הארץ. הצמח מעדיף לגדול באזורים עשירים בחנקן, ולכן הוא מאכלס אשפתות וחניוני עזים וכבשים. גבעוליו זקופים, מסועפים ומעוצים בבסיסם. עליו גזורים לאונות דקות, סרגליות. כל חלקי הצמח מדיפים ריח חריף אופייני. הפריחה בחודשים מרס-אפריל. הפרחים יושבים בחיקי-העלים שבראשי הענפים, וצבעם לבן-צהוב. הפרי הוא הלקט כדורי מרובה-זרעים, הנפתח לאורך 3 קשוות. מועד האיסוף: כל ימות השנה.
השם שברא מופיע בפירוש שנותנת הגמרא לפתילת-המדבר (שבת כ'). הערוך מפרש שם כי "זרעו מן סממנים הוא וחם ביותר ושותה אותו מי שיש לו צינה ושמו בערבי חרמל". בשל ריחו העז והמיוחד, הוא נחשב אצל עדות ישראל המזרחיות ואצל ערביי הארץ כצמח המרחיק שדים ורוחות, בדומה לפיגם המצוי.
הוא משמש עד היום אצל הבדווים כסממן חשוב לגרימת הפלות, לנערות שהרו מחוץ למסגרת הנישואין. רבים הם שימושיו ברפואה העממית, נביא כאן רק את החשובים והמנוסים שבהם. הוא משמש כתרופה לטיפול בכאבי פרקים, בחולשה כללית, בכאבי שיניים, בפצעים ומורסות (פרונקלים), במחלות עור, בטחורים ובדלקות עיניים. הוא טוב גם לחיזוק שורשי השיער.
ממלאים צנצנת זכוכית, עד חציה, בשמן-זית, דוחסים פנימה עלים וגבעולים של שבר - בכמות שתעלה את מפלס השמן עד לצוואר הצנצנת. סוגרים במכסה, ומניחים את הצנצנת בשמש כשבוע ימים. השמן משמש בדרך של מריחה ועיסוי נגד כאבי גב ופרקים, ובדרך של עיסוי גם לחיזוק שורשי השיער.
כאבי שיניים: כותשים 5-10 זרעים, ומניחים את החומר הכתוש על השן הכואבת.
פצעים ומורסות: מטגנים עלים או זרעים של שבר בשמן-זית, טובלים תחבושת בד בשמן, ומניחים את התחבושת על פצעים פתוחים או על מורסות.
לטחורים: מועכים עלי שבר לבן, מערבבים אותם עם מעט שמן-זית ומניחים על הפצעים.
למחלות עור: מבשלים 100 גר' עלים וגבעולים של שבר בליטר מים כחצי שעה. מסננים את המרתח ושופכים אותו לתוך אמבט מלא מים חמים. יש לשהות באמבט כמחצית השעה.
מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל"
מאת: נסים קריספיל
שַבָּר לבן
יהודי תימן כינו את הבר בשם חרמל. בו השתמשו למטרות רפואיות אלו
1.במקרה שיש נפיחות בכבד היו נוטלים חרמל, מרתיחים אותו ושותים מספר פעמים עד שמתרפא. (יחיא אקצ'ע)
2.כשיש כאב בארכובות, היו כותשים אותו, מערבבים עם חמאת בקר, מחממים אותם ביחד ושמים אותם בתוך תחבושת בעודו חם שבע פעמים, וזה מועיל ומרפא. (יחיא אקצ'ע)
3.לשיכוך כאבי שינים היו כותשים זרעים, מניחים על השן הכואבת ומהדקים אותו בפיהם
שבר לבן Peganum harmala
משפחה: זוגניים
אזור תפוצה: בעיקר סהרו ערבי ואירנו טורני.עם חדירות למעזבות גם באזורים אחרים.
שם ערבי: חרמילאן, חרמל, חרג’ל
מקור השם: השם העברי של הסוג בא מהתלמוד. השם המדעי של המין לקוח משמו הערבי.וזה משמר, כנראה, את השם האשורי העתיק של מין זה. שם הסוג בלטינית בא לציין את העובדה, שהצמח דומה לפיגם.

פולקלור בלבנון נחשב צמח זה כסמל העוני. בגלל ריחו החזק נחשב בארץ כצמח היעיל בגירוש שדים ורוחות. בתלמוד קוראים בטעות לפתילת המדבר בשם שבר.

שימושים ברפואה העממית זהו צמח נפוץ מאוד ברפואה העממית, המייחסת לו תכונות מופלאות: בזרעים יש חומרים נרקוטיים הגורמים להזיות, דבר שהיה ידוע כבר במזרח העתיק. במזרח התיכון כולו וגם בהודו, שימש צמח זה כסם אהבה"המסטול אמור להתייחם ביתר קלות."ואם זה עובד עם העיזים מדוע שלא יעבוד גם על האדם?".
כמו כן משמשים הזרעים כתרופה למחלות עצבים, לשיכוך כאבים, נגד תולעים, חומר הגורם להפלה, נגד נזלת, נגד כאבי שיניים וכאבי שרירים, ולגרימת השתנה אצל גמלים.
השימוש הוא בזרעים "שאוכלים אותם במינון נמוך", או בתה, או הרחת האדים של השורש או של הזרעים. כמו כן משמש השבר כתרופה למחלות טחול, לטיפול בכאבי שיניים, ריפוי פרונקלים "מורסות", מחלות עור, טחורים ומחלות עיניים. השבר ידוע כמחזק שורשי השיער.

שימוש ברפואה הקונבנציונלית המחקר המודרני גילה, שהחומרים הפעילים בצמח זה הם אלקלואידים הנמצאים בזרעים,והם: הרמלין, הרמין, פגנין, הרמלול.
האלקלואיד הרמלין נבדק לאחרונה במעבדות, ונמצא כחומר שעשוי לשמש כתרופה למחלות מוח ועצבים.
במלחמת העולם השנייה השתמשו הנאצים באלקלואיד הרמין כ’סם אמת’, שכן זהו חומר נרקוטי המוריד את סף ההכרה ומקל על תיחקור השבויים. להרמין יש השפעה מקילה על העוויתות של מחלת פרקינסון, ויש אומרים שגם פעילות אנטי סרטנית במקרים מסוימים.
במינון נמוך יש לאלקלואידים הללו השפעה מרגיעה על מערכת העצבים, ואילו במינון גבוה הם מדכאים את מערכת העצבים המרכזית. מלבד האלקלואידים יש בצמח גם טאנינים. חומרים אלו הם רעילים, ומלבד גרימת הזיות, הם גם יכולים לגרום לסימני הרעלה כמו התכווצויות ושיתוק.

שימושים אחרים מהזרעים הפיקו בעבר צבע "אדום תורכי", ששימש לצביעת תרבושים ושטיחים. השבר עמיד לרעייה בגלל חומרי הרעל שבו, והעיזים אינן נוגעות בו. הגבעולים היבשים נאכלים
על צמחי מרפא