צמח מרפא הצלף קוצני
שבתאי שירן – "מורשת הגליל"
"מעשה בחסיד אחד, שנפרצה לו פירצה בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה, ונזכר שהוא שבת - ונמנע ולא גידרה. ונעשה לו נס, ועלתה לו צלף, ממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו" (שבת, קנ ע"ב)
הצלף מוכר לנו בעיקר כשיח קוצני הגדל כמעט בכל מקום, בקירות-אבן, צוקים, ערימות-אבנים וקרקעות דלות, אף בין אבני הכותל נפגוש אותו.
קוציו מעוקלים חדים ומעוקלים המאפשרים לאדם להכניס את ידו לתוך הצמח בקלות, אך אבוי לו כשינסה להוציאה. ולכן ניתן להשתמש בו לגידור חלקות כפי שעולה מן הגמרא אך מאין הגיעה פרנסת אותו חסיד?
תמונה: פרח הצלף
לפני הפריחה מוציא הצלף ניצנים הקרויים קפריסין, ניתן להחמיץ או לרכוש אותם בחנויות מעדנים כשהם מוחמצים, מן הקפריסין ניתן אף לעשות יין ואכן השתמשו ביין קפריסין בבית המקדש לפיטום הקטורת כפי שאנו אומרים כל בוקר בשחרית "יין קפריסין ששורין בו את הציפורן", האיש המייצר את היין המיוחד הזה נקרא קפר ואכן אחד מן התנאים המפורסמים נקרא רבי אלעזר הקפר על שום מקצועו.
תקופת הפריחה היא בימים אלו, הפרח נפתח בשעות אחרי הצהריים המאוחרות, נשאר פתוח 16–18 שעות, נסגר למחרת בצהריים. פתיחתו מהירה, אפשר לעקוב אחריה: תחילה נפשקים עלי-הגביע, אחריהם נפרשים בהדרגה עלי הכותרת. האבקנים, שהיו גלולים, מתיישרים בתנועת מזרקה. תוך שעה עד שעה וחצי מתגלה הפרח בכל הדרו
פריו קרוי אביונה וקהלת ממשיל את הזיקנה לנבילת האביונה
"וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה" (קהלת י"ב, ה').
.תמונה: האביונה
בעקבות העובדה כי הצלף מוציא ענפים חדשים בכל שנה התלבטו בית שמאי האם הוא עץ או ירק ולכן החמירו וקבעו כי אסור לנטוע אותו בכרם משום כלאיים כירק, וכי קיים בפירותיו איסור ערלה כאילן. לעומתם סברו בית הלל כי לפי שגזעו, על אף היותו קטן ביותר, נשאר בכל שנה, הצלף הינו אילן לכל דבר. והלכה כבית הלל
לעניין הברכה על אכילתו, הרי שעל האביונות מברכים בורא פרי העץ שהם עיקר הפרי ואילו על הקפריסין נחלקו הראשונים.הרי"ף והרמב"ם סבורים שברכתם בורא פרי האדמה, ואילו הראב"ד והרא"ש סוברים שברכתם העץ. להלכה פוסק בעל הטורים (בניגוד לאביו הרא"ש) לברך בורא פרי האדמה משום ספק, וכן נפסק בשולחן ערוך
הצלף היה מקובל מאוד ברפואה העממית הערבית כתרופה לטיפול בליקויי שמיעה, בשיגרון, בעקרות נשים, בפצעים פתוחים ומזוהמים , בסוכרת, בכאב שיניים ובמחלות חזה.
מי שמעוניין להחמיץ צלפים להלן המתכון:
קוטפים את פקעי הצלפים (ניצנים) או את הפירות הצעירים ( האביונות), משרים במים במשך 3 עד 4 ימים ומחליפים את המים מידי יום, על מנת להוציא את המרירות, מערבבים את המשרה: ( לא מבשלים) 50 אחוזים מים ו 50 אחוזים חומץ בן-יין. על כל כוס נוזלים, מוסיפים כף מלח גס., שופכים על הצלפים, מוסיפים תבלינים לפי העדפה: פלפל, שום, עלי דפנה, לאחר שבוע כשהצלפים מוכנים מוציאים את הנוזלים והתבלינים שופכים על הצלפים שמן זית עם כמון
וטועמים לתאבון.
תמונה: קפריסין
|
|
יין קפ ר י ס י ן
בב ר י י ת א במ ס כ ת כר י ת ו ת (דף ו׳ א׳), ששו ל בה
לת פ י ל ת יום יום, אנ ו שו נ י ם : תנ ו ן רב נ ן , פיטום
הק ט ו ר ת : . ה צ ר י והצי פ ו ר ן בו ר י ת כר ש י נ ה
יין קפ ר י ס י ן אם אין לו יין קפ
ריסין, מב י א חמ ר חוריין עת י ק בו ר י ת
כר ש י נ ה ששפין (ר ש ״ י : מושחין) בה את הצי ־
פו ר ן , כד י שת ה א נאה. יין קפ ר י ס י ן , ששורין בו
את הציפורן, כד י שת ה א עזה. והלא מי רג ל י ים
יפין לה, אל א שאין מכ נ י ם י ן מי רג ל י י ם למק דש.
יש מה מ פ ר ש י ם שד רשו םמוכין. כמ ו שי״א
הס מ מ נ י ם : הצר י והציפורן, הל ב ו נ ה , מו ר וק צ י ע ה
וכו׳ מי נ י בושם הם, הר י גם יי ן ־ ק פ ר י ס י ן מן הדין
יהיה מין בושם בת מ ה להם.
כב ר בר ש ״ י ( כ ר י ת ו ת שם) אח ר י פירושו, שיין־
קפ ר י ס י ן הוא, יין ״שבא ממ ק ו ם ששמו קפ רם״ ,
הוא מב י א גם פי ר וש אחר , ״יין־ קפ ר י ס י ן שעושין
מק פ ר א של אילן ששמו קפ ר ם כג ו ן הצ ל ף וה ק פ ׳
רם״ וכ ר .
וכ ך שנ י נ ו במ ש נ ה מע ש ר ו ת (פ ״ ד מ״ ו ) : רב י
אל יעז ר אומר, הצ ל ף מת ע ש ר , תמ ר ו ת וא ב י ו נ ו ת
וק פ ר ם (ק פ ר י ס י ן ) . וה ר ב בר ט נ ו ר א מפ ר ש : תמ ר ו ת ,
— יש מפ ר ש י ן הפ רח, אב י ו נ ו ת הוא עי ק ר הפרי,
— וק פ ר י ס י ן הוא שומר הפרי.
על יס ו ד מש נ ה זא ת מו ב א בשיטה מק ו ב צ ת
(ב ה ש מ ט ו ת על מס כ ת כר י ת ו ת דף ר ) : ״והר״י
ז״ל פי ר ש שהוא שם פר י כד א מ ר י נ ן בפ ר ק כיצד
מב ר כ י ן ( ב ר כ ו ת ל״ ו א׳), צלף, גד ל ים בו אב י ו נ ו ת
וק פ ר י ס י ן והיוצא מה ם נק ר א יי ן ־ ק פ ר יםי ן כמ ו יין־
קפ ר י ס י ן כמ ו יי ן ־ ת פ ו ח י ם ויין דמ ו נ י ם
והוא חז ק מא ד כד א מ ר י נ ן בפ ר ק אין צדין (דף
כ״ח ב׳), של ש ה עזין הן ויש אומר ים אף הצלף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה